הכירו את טניה

עבור טניה, האפשרות ללמוד מוסיקה לא הייתה מובנת מאליה. בברית המועצות, שבה נולדה, דגלו בהשקעה במוכשרים בלבד. כך, נאלצה לפלס את דרכה אל בית-הספר למוסיקה במבדקים כבר מגיל הגן. משהצליחה, ניגנה בפסנתר מגיל שבע, שרה במקהלה ולמדה תיאוריה מוסיקלית. באותן שנים, היא דווקא לא השתגעה על שירה, ומרגע שעלתה לישראל בחרה רק לנגן. מרגע שקיבלה תעודת בגרות במגמת tanyaהפסנתר הפסיקה לנגן, אך הגעגוע אל המוסיקה עשה את שלו. כשהחלה לצאת עם בחור ששר, החליטה לנסות גם היא והצטרפה למקהלה.

בהמשך, עם תום לימודיה להנדסת תוכנה, עברה לגור בירושלים. בעקבות המלצה חמה שקיבלה, הגיעה אל גילה בריל ומקהלה מקומית. לאחר מספר שנות שירה, העניין הגובר במוסיקה הוביל אותה ללימודי מוסיקולוגיה. הרצון לשיר במקהלה טובה מזו שבמסגרת לימודיה הוביל אל "שחר".

הנסיעה השבועית ל"שחר" בחבורה ירושלמית, זכורה לה כחוויה טובה. טניה, יש לומר, היא סוג של אדם "על גלגלים". היא נדבקה ב"חיידק" בגיל שלוש, כשהחלה להחליק על הקרח ועם השנים הוסיפה גם רולר בליידס. כיום ניתן למצוא אותה לפחות פעמיים בשבוע בהחלקות הליליות בקבוצת "תל אביב רולרס", שהיא ממארגניה, אך גם בקבוצות מתגלגלים נוספות. בכלל, אם יש אירוע החלקה- היא שם. כך, השתתפה בתחרות "ספיד סקייטינג", ומספר פעמים במרתון ברלין. בחודשים האחרונים כמעט מדי ערב היא מדריכה בפסטיבל "עיר הקרח".

אך טניה אינה מסתפקת בפעילות הארצית. היא מקפידה לטוס כשלוש או ארבע פעמים בשנה לאליפויות החלקה אומנותית על הקרח, אותן היא מסקרת בעבור שלושה עיתונים, ואוהבת לצפות גם באימונים. כשהיא באירופה, היא אוהבת להחליק עם קבוצת הרולרבליידס המקומית, וגם להאזין למקהלות טובות. כשהיא ב"שחר", משהו מתחושת הנסיעה לחו"ל נשאר אתה, כמו סוג של "בועה טובה". אפילו ברגעים של שירה בצרפתית או גרמנית, כאשר ברור לה כי העבודה על המבטא היא קונספירציה אישית נגדה..