הכירו את קרין
בגיל חמש החלה קרין לנגן בכינור, שליווה אותה שנים רבות, ובהמשך הצטרפה למקהלת הילדים הרחובותית "מיתר". לאחר הגיוס, שרה זמן מה במקהלת מבוגרים לצידם של גילה ובועז בריל. אבל, היא וחבריה, בוגרי "מיתר", התגעגעו לשיר יחד והחליטו להקים מקהלה משלהם. הם ביקשו מגילה לנצח עליהם, והחזרות הראשונות של "שחר" התקיימו בביתה של קרין. היא זוכרת תקופה דינאמית, עם חבר'ה צעירים, תוססים ומגובשים. אז גם נולדה המסורת של חזרות בשבת, היום הפנוי של החיילים והסטודנטים.
באותן שנים החלה ללמוד לתואר ראשון בלימודי המזרח הקדום והמשיכה לתואר שני. במקביל למדה פיתוח קול. לאחר מספר שנים ב"שחר" חשה צורך בשינוי, וניסתה מסגרות אחרות. בעיקר שרה באנסמבל של קולות מעורבים, ובאנסמבל של נשים צעירות. בתקופה ההיא גם התחתנה עם בחיר ליבה, שהכירה ב"שחר", וילדה את בתה. העיסוק המחקרי בתואר השני, אותו סיימה אז, הבהיר לה שתרצה יותר מגע עם אנשים בעבודתה.
בהתאם, המשיכה לתואר שני בעבודה סוציאלית. היו אלו שנים מאומצות, בהן פרשה מהשירה. היא התמחתה בטיפול זוגי ומשפחתי ורכשה ניסיון מעשי רב. בהמשך, ליוותה בעבודתה נפגעי נפש בדיור מוגן. היא תכננה את שיקומם, ותמכה בהם למול קשיי היומיום. את עבודת הגמר כתבה על אמהות המתמודדות עם מחלת נפש. כיום, היא מנהלת מרכז שיקום לאמהות כאלו, בנוסף להיותה מטפלת זוגית ומשפחתית.
על הקשר עם גילה וה"שחרים" שמרה כל השנים. קרין ידעה שתרצה שוב לשיר שם, במקהלה הביתית שהקימה עם החברים. פגישה מקרית עם גילה החזירה אותה לשיר בפרוייקט. הפרוייקט שבא אחריו כבר השאיר אותה. התנאים במעגל המשפחתי והמקצועי הבשילו, והיא רצתה מקום גם לעצמה. "שחר" נותנת לה "פסק זמן" כזה, מדי שבוע, עם אנשים שכיף לה במחיצתם... וגם מחזירה אותה לכושר, מוסיקלי.
